פסק-דין בתיק ת"א 13030-11-08

1. התובע, יליד 1966 בן 46 כיום, מתקין קירות גבס טרם התאונה ואינו עובד כיום, עתר נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונה שאירעה לו ביום 26/07/08 (להלן - התאונה).

2. אין מחלוקת בשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

3. ד"ר טנצמן מונה כמומחה מוסכם בין הצדדים בתחום האורטופדי לצורך הערכת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה (להלן - המומחה).

המומחה קבע בחוות דעת מיום 31/10/09 (להלן - חוות הדעת הראשונה), כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 14.5% כתוצאה מהתאונה (10% בגין אי התאחות שבר בעצם הבריח בכתף שמאל  ו- 5% עקב הגבלה קלה בסוף טווחי התנועות של פרק הכתף).

בחוות דעת משלימה מיום 24/11/05 (לאחר ניתוח שעבר התובע לאיחוי השבר בעצם הבריח בכתף שמאל ביום 12/05/10), קבע המומחה 28% נכות צמיתה משוקללת (20% אורטופדית - בגין הגבלה משמעותית בטווח תנועות כתף שמאל; 10% פלסטית - בגין צלקת כואבת ורגישה עם תחושת זרם וירידה בתחושה בקדמת הכתף).

4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר לגובה הנכות הרפואית, השפעת הנכות על תפקודו של התובע וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

5. לאחר שמיעת עדויות וטיעוני ב"כ הצדדים, ועיון במסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1. נכות רפואית -

התובע חולק על קביעות המומחה לעניין שיעור הנכות הרפואית. לגרסתו, נוכח קביעות המומחה לעניין טווחי תנועות הכתף, היה עליו לקבוע נכות רפואית בשיעור של 30% ברכיב זה.

בנוסף טוען התובע, כי היה על המומחה לקבוע נכות צמיתה אורטופדית נוספת בשיעור 10% בגין פגיעה נטענת בצוואר.

טענות אלה נדחות. המומחה, בחוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה, נותר עקבי בקביעותיו, לפיהן קביעת הנכות בשיעור 20% בגין בכתף, משקפת את מצבו הרפואי של התובע, וכי לא נותרה לתובע נכות בגין הפגיעה בצוואר (ראה בחוות הדעת המשלימה ובתשובות המומחה לשאלות ההבהרה מיום 08/08/11).

התובע אף ויתר על זימון המומחה לעדות.

אשר על כן, קביעות המומחה בחוות דעתו לא נסתרו ואני קובע כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה, הינה בשיעור של 28%, כאמור בחוות דעת המומחה.

5.2. נכות תפקודית -

קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין שעור נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה (התובע טוען כי נותרה לו נכות תפקודית בשיעור 60%, והנתבעת טוענת כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה בהרבה מהנכות הרפואית שנקבעה).

בניגוד לנטען על ידי ב"כ התובע בסיכומיו, אני קובע כי הפגיעה אירעה בידו הלא דומיננטית של התובע -

בחוות הדעת הראשונה ציין המומחה כי נמסר לו מפי התובע שידו הדומיננטית היא יד ימין. רק כשנתיים לאחר מכן (במסגרת שאלות ההבהרה ותחשיב הנזק מטעמו), העלה התובע לראשונה את הטענה כי ידו הדומיננטית היא יד שמאל. במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה ציין המומחה כי התובע מסר לו על דומיננטיות יד ימין וכי קיימת בידיו תרשומת בעניין זה (תשובות 15-17 לשאלות ההבהרה). חרף תשובות המומחה בענין זה, התובע ויתר על זימון המומחה לעדות ואף לא תמך גרסתו בכל ראיה אחרת -אשר על כן, טענות התובע בענין זה נדחות.

בשים לב ל - מהות פציעתו של התובע בתאונה, הטיפולים הרפואיים להם נזקק, קביעות המומחה בחוות הדעת (כולל לעניין הנכות הפלסטית), מהות עיסוקו של התובע לפני התאונה (עבודה אשר כללה מאמץ פיסי), שכרו וההיסטוריה התעסוקתית שלו (ראה להלן), גילו, השכלתו, העובדה כי אינו עובד במומו כיום בעבודה המותאמת למגבלותיו כתוצאה מהתאונה (ראה להלן) וכי הפגיעה אירעה ביד הלא דומיננטית של התובע, אני מעריך את נכותו  התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור של 20%.